מדריך שרפץ Sierpc

הקדמה

מדריך שרפץ Sierpc נכתב לקראת מלאת שנתיים למותו של אבי - אפרים שילה (שולץ) בן העיירה, לכבודו ולזכרו ולכבודם ולזכרם של כל יהודי שרפץ Sierpc: הנספים בשואה, הניצולים, אלה שזכו ועלו לארץ או התפזרו בארצות תבל.
אבי הכניסני במקצת לחיי העיירה בעת ביקורנו בה בשנת 1995 ולאחר מכן כשענה על שאלותיי.
כרבים מבני דורי, התחלתי להתעניין בנושא מאוחר ואפשר לומר מאוחר מדי כי לו הקדמתי, המידע היה רב בהרבה.
שרפץ Sierpc בסיפורי ילדותי הייתה עיירה מהאגדות מעבר להרי החושך, אי שם בגלות פולין הרחוקה ולהיות אז בילדותי פולני או מפולין, לא הייתה גאווה גדולה והייתה השלמה עם עובדת היותנו דור בעלי חור שחור ועלום בעברנו.
דור ללא סבא וסבתא, לעיתים ללא דודים ודודות בכלל. לברי מזל כמוני היו דודים כמו אברהם ויעקב ודודה דבורה שהגיעו לארץ לפני המלחמה או הצליחו לברוח ולשרוד לאחר שפרצה. דור שתמונות משפחתו תלויים על הקיר כמו פוסטר שטוח. מי זו סבתא? מי זה סבא? על מה חשבו ולמה התגעגעו וכיצד נראה היום יום שלהם? הכל היה כל כך רחוק ובלתי ידוע.

עברו שנים הגלגל התהפך ולסקרנות אין גבול.
ילדינו גדלו עם סבא וסבתא כדמויות משמעותיות בחייהם וידעו להתפנק אצלם כדבר המובן מאליו. מכירים את התבשילים של סבתא וכיצד סבתא מכינה לכל אחד את מה שאוהב. אוהבים לשבת עם סבא בבית קפה לשוחח ולשוחח.

בערב יום השואה של שנת 1995 לאחר מפקד הזכרון בתנועת 'הצופים', שאל בני הצעיר שוני בן ה 14 את אבי אם היה באושוויץ?
אבא ענה לו: "כן, הייתי שם לאחר המלחמה בשנת 1947, כשבאתי כאיש 'המוסד לעליה ב'' לפולין". שוני ביקש ממנו אז לנסוע ביחד ולבקר בפולין וכך יצאנו באוגוסט 1995, 3 דורות לסיור בעקבות אבי ו'המוסד'.
התחלנו בצ'כיה ובבירתה פראג שהייתה הבסיס של שליחי 'המוסד לעלייה ב'' במחצית השניה של שנות הארבעים והמשכנו לפולין ולשרפץ Sierpc, וכך התוודעתי לראשונה לעיירה באופן פיזי ולא רק מסיפורים.
אוכלוסיית היהודים בשרפץ Sierpc ערב המלחמה הגיעה ל 31% מכלל האוכלוסיה - כ 3000 נפש והם התגוררו במרכז העיירה והיקפו ומילאו אותו, אך בעיירה אין זכר לכך.

בית העלמין היהודי ההרוס שנותר אינו מופיע במפת העיר.
בשנת 2007, שיפצו צאצאי יהודי שרפץ את בית העלמין במקצת ולאחרונה הוכנס מידע מסויים על יהודי שרפץ Sierpc לפרק ההיסטוריה של אתר האינטרנט הרשמי של העיירה, ובו דף מיוחד לכבודו של הצייר היהודי המפורסם בן העיירה אברהם נוימן Abraham Neuman , דודו של אבי אחי אמו חיה נוימן.

מקור החומרים המובאים במדריך שרפץ Sierpc היהודית:
ספר הזכרון ליהודי שרפץ
בני העיירה:
אפרים שילה (שולץ) ז'ל ודבורה בוזין (שולץ) ז'ל.
ארכיוני תמונות:
שושי נוי (בוזין), טובה קרן (אברהם הרץ)
סיורים בעיירה
רשמי סיור:
טובה קרן,עדה שילה
צילומים עדכניים:
נורית אשכנזי (שילה) 1995, עדה שילה 2006, מוטי נוי 2006
סרט וידאו:
רנה מגן 2005

כללי

JGuide SI XX PL 2S

העיירה שרפץ Sierpc עיר מחוז השוכנת כ 125 ק'מ צפ'-מערב לוורשה. כיום היא בירת נפת שרפצקי Sierpecki ומאז שנת 1999חלק ממחוז מזוביה Mazowsze . עד המחצית השניה של המאה ה 19 שרפץ הייתה חלק מגליל וורשה Warszawa ומחוז מלאוה Mława ומאז ועד מלחמת העולם הראשונה שרפץ הייתה חלק מפלך פלוצק Płock.
שרפץ Sierpc שוכנת על גדות נהר שרפיינצ'ה Sierpienica ומשמו נובע שמה. השרפיינצ'ה Sierpienica הוא פלג של נהר סקרווה Skrwa ונשפך אליו.
בשנת 2004 מנתה אוכלוסיית העיר כ 19,000 נפש.

כיצד מגיעים:
ברכב פרטי: נסיעה של שעה וחצי - שעתיים מוורשה warszawa לשרפץ Sierpc.
יוצאים מוורשה Warszawa בכביש המהיר E77 עד לפלונסק Płońk , שם עוקפים את העיר מדרום ונוסעים כ 60 ק'מ בכביש 10 הממשיך לכיוון טורון Toruń ובדרך עוברים את דרובין Drobin ויז'בו Jeżewo עד שמגיעים לשרפץ Sierpc.

מידע על תחבורה באוטובוס אפשר לקבל בטלפון:275-29-51 - 024

בעיר עוברת מסילת ברזל הקושרת את קו נשלסק Nasielsk - טורון Toruń וקו ברודניצה Brodnica - קוטנו Kutno. אפשר להגיע ברכבת מוורשה Warszawa דרך נשלסק Nasielsk ומשם לטורון Toruńדרך שרפץ Sierpc.
בתחנת הרכבת ניתן להחליף קווים.
מידע על תחבורת רכבות אפשר לקבל בטלפון: 275-32-16 - 024.

מתאר העיירה:
שלוש דרכים ראשיות מובילות לשרפץ ויוצאות ממנה ובעבר התנקזו אל מרכז העיר בכיכר בית העירייה הישן הנקרא אז השוק הישן Stary Rinek. במרכז הכיכר ניצבת עד היום משאבת המים.
בעבר נקראו הדרכים על שמות הישובים שמהן באו ואליהם הובילו, אך במשך השנים הוחלפו השמות בהתאם לשלטון המתחלף ופעמים חזרו לשמם הראשון:

רחוב וורשבסקה Warszawska הוא הדרך המובילה לוורשה ושנקרא גם רחוב היהודים, כי שם התרכזו חיי היהודים. הרחוב יוצא מן הכיכר לכיוון וורשה בדרום מזרח. בשנות השלושים הוחלף שם הרחוב לדאשינסקיגו Daszyńskiego (ע'ש איגנציו דשינסקי Ignacy Daszyński מנהיג מפלגת הפועלים הסוציאליסטית אז ה פ.פ.ס) וכיום נקרא הרחוב 11 ליסטופדה 11 Listopada (ע'ש תאריך ה 11.11.1918, בו קבלה פולין את עצמאותה) ומתחבר עם רחוב תדיאוש קושצ'ושק וTadeusza Kościuszki .

רחוב תדיאוש קושצ'ושקו Tadeusza Kościuszki - כביש 10 הממשיך לטורון בכיוון צפ' מערב.

רחוב פלוצק Płocka - כביש 560 המוביל לפלוצק Płock . בשנות השלושים הוחלף שמו לרידז שמיגלי Edward Rydz-Śmigły ע'ש מרשל ומפקד צבא פולין וכיום שמו שוב פלוצק Płock.

רחוב ריפין Rypinska - המשכו של כביש 560 המוביל לצפ' צפ' מערב אל ריפין Rypin.

רחוב פיאסטובסקה Piastowska - כביש 541 הבא מדוברין Dobzyń בדרום מערב.

רחוב ברטושה גלובצייגו Bartosza Głowackiego - המשך רחוב יאן קילינסקי Jana Killinskiego הממשיך את כביש 541 לצפון עד בייז'ון Bieżuń, זורמין Zuramin ומלאווה Mława.

נהר השרפיינצ'ה Sierpienica שנקרא בפי התושבים ה"דז'יקה" - הנהר. החותך את רחובות העיר בארבעה מקומות ועליהם גשרים.

היסטוריה כללית

היסטוריה כללית:
העיירה שרפץ Sierpc מופיעה בשמה הנוכחי מאז סוף המאה ה 18, אך לאורך תקופות היסטוריות השתנה שמה והיא נקראה בשמות כמו: Seprch, Sierprz, Szeprcz, Seprcz, Syeprcz והיהודים קראו לה שפס Sheps העיירה מוזכרת לראשונה בשנת 1155 בתעודה מאת המלך בולסלאב "האמיץ" ובה מוזכר ארמון שליטי מזוביה Mazowsze Voivodeship - שליטי חבל הארץ שבתוכו יושבת העיירה.
שרפץ Sierpc שוכנת בעמק נרחב של גדות נהר השרפייניצ'ה Sierpienica העובר בה.
במזרחה של העיר הייתה אחוזה וולוקי Włóki וטחנת מים.

אדמות העיירה עברו מיד ליד בין בעלים שונים אורך הדורות.
במחצית המאה ה 14 (1322) השתייכו אדמות שרפץ בחלקן לוולוצלב נסיך מזובייה ובחלקן לפלוריאן.
במאה ה 16 עברו האדמות לאחים שארפסקי ובמחצית המאה הם חילקו אותן ביניהם והורישו אותן לבנותיהן: זופיה פוטוליצקי ואנה פיבובה.
זופיה פוטוליצקי הקימה בשנת 1620 מנזר לנשים בנדיקטיניות שהובאו מחלמנו. היא נכנסה למנזר עם בתה אנני והעבירה לו בירושה את אדמותיה - מחצית מאדמות שרפץ.
במאה ה 18, השתייכו אדמות שרפץ לאדם ברומירסקי ובראשית המאה ה 19 בתקופת השלטון הפרוסי, השתייכו מחצית מן הקרקעות לבעל אחוזה בראמינסקי ומחציתן היו רכוש ממלכתי.

ב 1795, עם חלוקת פולין השלישית וחיסול עצמאותה של פולין, שרפץ הייתה תחת השלטון הפרוסי עד לשנת 1807אז הקים נפוליאון את נסיכות וורשה ובתוכה שרפץ Sierpc.
לאחר מפלת נפוליאון ב 1813, התקיים בוינה קונגרס ב 1815 ובו אירופה חולקה מחדש ונקבע כי מרבית שטחיה של נסיכות וורשה יהפכו לממלכה פולנית תחת שלטון הצאר הרוסי - ממלכת פולין הקונגרסאית ושרפץ הייתה בשליטת פולין הקונגרסאית עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב שנת 1914.

בשנים 11.2.1915 -11.11.1918 - שרפץ הייתה תחת הכיבוש הגרמני ומאז נובמבר 1918, שרפץ הייתה חלק מפולין העצמאית עד 8.9.1939 אז נכבשה בידי הגרמנים שישבו בה עד שחרורה בשנת 1945 ע'י הצבא האדום.

הערים בפולין התפתחו סביב כנסיות אזוריות ומוסדות כלכליים - ירידים ושווקים.

ישובים כפריים שבהם הוקמה כנסיה אזורית והתפתחו בהם ירידים ושווקים, התפתחו מהר והתיישבו בהם אוכלוסיה פולנית ויהודית על כל גווניהן הכלכליים, חברתיים, תרבותיים וכ'ו והישוב צמח והתפתח.

כנסיות אזוריות Kościół Parafialny:

3 כנסיות ומנזר אחד קמו ונותרו בשרפץ
במאה ה 11, הוקמה הכנסיה המחוזית - כנסיית 'הקדושים' אשר ברחוב פארה.
במאה ה 15, הוקמה על הגבעה בהמשך רחוב ה 3 במאי, כנסיית 'עליתה השמימה של אם אלוהים' Wnieowzięcie Matki Boskiej.
במאה ה 17, הוקם ליד הכנסיה מנזר בנדיקטיני לנשים.
במאה ה 16, הוקמה בשוק החדש כנסיית ה'רוח הקדושה' Śięty Duch.
מלבדן היו בעיירה 3 כנסיות קטנות נוספות שחרבו או עלו באש.

שווקים וירידים
בסוף המאה ה 16, קבעו בעלי האדמות פיוטר פוטוליצקי שר הפלך מפלוצק ואננה פיבובה כי בכל יום ג' יערך יום שוק ולפני כל אחד מן החגים: הקדושה לוציה, הקדוש ויטה והצלב הקדוש, יתקיים יריד.
עם חלוף השנים נערכו בשרפץ 6 ירידים בשנה וכל יריד נמשך 3 ימים. הירידים התקיימו בפרבר חדש שהוקם מזרחית לעיר ב וולוקי Włóki .
מועדי הירידים היו: 17 בינואר, היום האחרון בפבראר, 30 באפריל, 27 במאי, 21 באוגוסט וב- 27 בנובמבר.

הכנסיה והשוק הביאו להתפתחותה של שרפץ שהואצה בשנת 1867
עם קביעתה כעיר מחוז ופתיחת משרדי המחוז בתוכה.

המחוז כלל את העיירה שרפץ Sierpc ו12 קהילות:
ביאלגולושקו Bielawy Gołuskie, ביאזון Bieżuń, בורקובו Borkowo, גראדזאנובו Radzanowo, גרודקובו Grodkowo , קוזאברודי Koziebrody, קוסאמין Kosemin, ליסיבו Łaszewo, ראצ'יונאז' Rąciaż, רושצ'ישובו Rościszewo, סטאבישין Stawiszyn וז'ורמין Żuramin.

נתונים כלכליים היסטוריים:
במאה ה 14, אישר המלך ולדיסלב יאגלו ליצרני אריגים מגרמניה להתייישב בשרפץ.
במאה ה 16, קבלו יצרני אריגים בשרפץ אישור מן המלך זיגמונט ה 1 בתמורה לחריצותם, למכור את אריגיהם עם האות S, מעליה כתר ומתחתיה אריה.
במאה ה 19, היו בשרפץ: 2 ביח'ר לבירה, בורסקאות, 4 ביח'ר לחומץ ובית בד והעיירה היוותה מרכז אזורי לסחר תבואה.
התוצרת החקלאית העיקרית במחוז הייתה חיטה ותפו"א.

בסוף המאה ה 19 היו בשרפץ 3 בי'ס יסודי, בית משפט, דואר, קופת הלוואה וחיסכון, תחנת קמח וטחנת רוח.

היסטוריה יהודית

הידיעות האשונות שנמצאו על יהודים בשרפץ הן משנת 1739 (מילון גיאוגרפי של מלכות פולין כרך 10 ע' 594) וכן ב'פנקס ועד ארבע הארצות' ע' 445. שרפץ הייתה מסונפת לועד פולין גדול. בראשית המאה ה 19, היוו היהודים רוב בשרפץ כ 67% ומספרם היחסי ירד ל 31% ערב מלחמת העולם השנייה, אז הגיעה האוכלוסיה היהודית
לכ 3000 נפש.

מועצת העירייה:
יהודים ישבו במועצת העיר החל משנים 1916-1917 תחת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה ומספרם במועצת העיר נע בין 11-7 נציגים במפלגות: ציונים, המזרחי, אגודת ישראל, פועלי ציון שמאל, הבונד, אגודת הסוחרים, אגודת הסוחרים הזעירים, התאחדות בעלי מלאכה.

ועד הקהילה:
בועד הקהילה היו 5 חברים וזכות הבחירה לועד הייתה נתונה למי ששילם מיסי קהילה בסכום שאינו פחות מ 85 קופיקות לשנה.
( 1 רובל = 100 קופיקות).

מוסדות דת שונים:
המקווה, חברה קדישא, בית העלמין.

רבני שרפץ לפי סדר כהונתם מהראשון:
ר' מאירל' דב'ש, ר' שרגא פיבל דנציגר, ר' אברהם'ל חריף, ר' משה יהודה זילברברג, ר' מרדכי גרינבוים, ר' משה יוסף סגל, ר' גדליה מז'ורמין, ר' יהושע סגל, ר' יחיאל מיכל גולדשלק, ר' דוד קלינמן, ר' יהושע פופובסקי, ר' יעקב חיים זליק גולדשלק.

בתי תפילה:
בית המדרש הישן, בית המדרש החדש, בית הכנסת, שטיבל של חסידי גור, 2 שטיבל של חסידי אלכסנדר, שטיבל של חסידי פלוצק.

חברות לימוד:
'עין יעקב', 'חיי אדם', 'משניות', ש'ס, 'תהילים', 'תיקון ספרים'.

מוסדות החינוך הדתי:
'חדר' עם 4 דרגות:
'חדר' לא'ב ו'עברי' (קריאה בסידור תפילה).
'חדר' לחומש ורש'י ונביאים ראשונים.
'חדר' לגמרא, חומש ורש'י ונביאים אחרונים.
'חדר' לגמרא, תוספות, פרשת השבוע ונ'ך.
תלמוד תורה וחדר 'יסודי התורה'.

בתי מדרש
בית מדרש ישן, בית מדרש חדש.

ישיבה:
ישיבת 'בית יוסף' וישיבה 'קטנה'.

מוסדות החינוך המודרני
בי'ס של ריבאק, בי'ס של אטלס, בי'ס ש מינץ, 'חדר מתוקן', בי'ס יבנה, בי'ס 'תרבות'.

חינוך ממלכתי:
בי'ס ממלכתי רוסי, בי'ס ממלכתי לילדים יהודים.

חינוך תיכוני:
פרוגימנסיום, פנסיה (פרוגימנסיום לבנות) יהודית.

חינוך הבנות:
'רבי'צן', בי'ס פרטיים, ב'יס ממלכתי רוסי, פנסיה של גב' פיניארוביץ', 'בית יעקב'.

תרבות:
ספריות פרטיות, ספריות ציבוריות, חוגים דרמטיים, הרצאות, הקראות, ערבי שו'ת.

אגודות ספורט:
ארגון להתעמלות, 'מכבי', ארגון הספורט של ה'בונד'.

מפלגות ותנועות:
התנועה הציונית 'חובבי ציון', 'בני ציון', אגודת ציון - ההסתדרות הציונית,'הרצליה','השומר הצעיר', 'השומר הלאומי - הציוני', 'פועלי ציון', 'פועלי ציון שמאל', יוגנט,'פועלי ציון ימין', 'פרייהייט', 'החלוץ', 'ליגה למען א'יהעובדת', 'העובד', 'הקיבוץ', 'צעירי ציון', 'המזרחי', 'החלוץ המזרחי', 'ויצ'ו', ועדת הקק'ל, ועדת קרן היסוד, 'בית'ר,'ברית הצה'ר', 'אגודת ישראל', 'צעירי אגודת ישראל', 'פועלי אגודת ישראל', 'בנות אגודת ישראל', 'תבונה', 'בונד', 'יוגנט בונד' - 'צוקונפט', המפלגה הקומוניסטית.

ארגונים כלכליים ומקצועיים:
אגודת הסוחרים, אגודת סוחרים זעירים, התאחדות בעלי מלאכה, ארגון בעלי מלאכה, אגודה מקצועית, אגודה מקצועית של פקידים.

מוסדות כספיים:

'קופת מלוה חיסכון', 'בנק עממי', 'בנק מניות', 'בנק לאשראי', קופת 'גמילות חסדים'.

מוסדות חסד:

'הכנסת אורחים', 'ביקור חולים', 'לינת צדק', 'מלביש ערומים', 'הכנסת כלה', התאחדות נשים, 'מעות חיטין', 'בית לחם', מטבח זול, מטבח זול לילדים, תומכי ת'ת, ועדי הזנה, ועד 'עזרה', גמ'ח.

שרפץ - דגם של עיירה יהודית בפולין Sierpc

שרפץ Sierpc עיר הולדתי במרכז פולין
דגם עיירה והוויה יהודית בפולין

אפרים שילה
1.6.1995

העם הפולני חדור מודעות עמוקה לעברו ההיסטורי, אותו הוא מבטא באמצעות מבנים מונומנטליים ופסלי גיבורים המוצבים בכיכרות ובגנים.טירות, אתרי מלחמות העבר, כנסיות וקתדרלות מלאים בכיתוב הקדשות לזכר אירועים, גיבורים ומנהיגים. היסטוריוגראפיה לאומית חרוטה על פניה הפיזיים של הארץ.לא כך לגבי ההיסטוריוגרפיה היהודית על אף, שימיה בארץ הזאת כקדמות זהותם של השבטים הפולניים.נדידת היהודים והתיישבותם במרחבים הכפריים של מזרח אירופה, התנהלה ע'פ דפוסים קבועים, מכוח כתבי חסות מטעם בעלי חזקה פיאודליים, שמעצם טבעם, נושאים חותם ארעיות. מעמדם זה לאורך הדורות והגבלות שרירותיות מטעם שליטים ורשויות דתיות, מסביר את תופעת מיעוט מבני ציבור שחזותם המונומנטלית מעידה על תודעה של קיום יציב.המעטים שנבנו – בתי כנסת, מוסדות חינוך ותרבות שהקרינו מודעות אסתטית/היסטורית, נמחקו בשואה. ועל כן, בחסר מיצבי עדות פיזיים, יש להסמיך את התיאור הוורבלי אל נקודות מתאר ומראה נוף ניטרליים במראם לשחזור דמה של תבנית הקיום היהודי בעיירות פולין, במאות השנים שלפני השואה.

תאור כללי: ראשיתה של שרפץ Sierpc כישוב עירוני במאה ה- 15 ומעמדה המוניציפלי- עיר נפה מוקפת כפרים חקלאיים, עיירות סמך ושטחי יער נרחבים. התושבים התפרנסו משיווק תוצרת חקלאית, ממשק יערות ועבודה בבית חרושת לציוד מכני כבד לחקלאות. לפני מלחמת העולם השנייה, מנתה אוכלוסיית העיר למעלה מ – 10,000 נפש או כ – 2000 משקי בית ומתוכם שליש יהודים.

מתאר פיזי: בערי המושב של היהודים במזרח אירופה, בולטים סימני ההיכר ההיסטוריים במיקומם הפיזי של ריכוזי המגורים בשתי הקהילות – הפולנית והיהודית – ביחד ובנפרד. נקודות הציון בליבה הפיזית של העיר, הם קווי המתאר היוצאים מקודקוד אחד ונפרסים לכיוונים נגדיים. הם מצביעים בברור על ראשית תהליך העיור ועל חלקם של היהודים בו. סימני ההיכר ההיסטוריים בתווי המתאר הם: מתחם של מנזר ו/או חוות אחוזה. אבן הראשה ההיסטורית של העיר – כיכר צומת הפתוחה לרחובות הרבעים ומהם אל הדרכים של הערים השכנות. ככר זו משמשת מרכז מסחרי ומתוחמת עי' חנויות בהיקפה ומוסדות שלטון בבניינים בעלי חזות מייצגת. מיקומם של בתי התפילה לשתי הקהילות ובתי העלמין. אפיונם וקרבתם של כל אלה אל שכונות המגורים –הם, הם שלד קווי המתאר הפיזי של ההוויה היהודית על יד ובתוך האוכלוסייה הפולנית.היהודים, בודדים או בקבוצות, באו או הובאו אל המרחבים הפולנים כשהם מצוידים בכתבי חסות של פיאודלים – שליטי אצילים או מנזרים – שנזקקו לפיתוח מסחרי של עודפי ייצור והכנסות ממיסוי. במהלך הטבעי, הוקמה ככר השוק בקרבת חצר האחוזה, המנזר או הכנסייה ששמשה מושב ההגמון האחראי על נכסיה. ואכן בשרפץ Sierpc, עוד מצויה הכנסייה והמנזר ובקרבת מקום, אף נכר מקומו של מתחם האחוזה של האציל, בעליו של שטחי הקרקע למלוא הנוף, המעובדים לגידולים חקלאיים או מכוסים ביערות. האדמות שהועמדו לרשות היהודים, לצורכי מסחר ומגורים, משתרעות מהכיכר הישנה והמשכן, דרך רחוב וורשה עד לקרבת בית העלמין ברובע/רחוב הנקרא וולוקה.רצוי להתחיל את הסיור בעיירה בליווי בן המקום ברחובות מגורי היהודים ולדמות אותם, בימי שוק כשהם מלאים המוני אדם, על תלבושתם ועיסוקיהם, נעים בהליכה מואצת ותכליתית.תמונה כעין זו, שמורה בזיכרוני מאמצע שנות השלושים של המאה הקודמת (העשרים) בטרם האסון. תקופה של פעלתנות רווית פחדים.

נקודת תצפית מס. 1 - הכיכר הישנה Stary renek (השוק הישן):
הכיכר מרובעת בשטח של כ – 100*100 מ'. מארבעת פינותיה יוצאים הרחובות לרבעי המגורים ומהם שלושה, מסתיימים כראשי דרכים המובילות לערים קרובות.שמות הרחובות כשם עיר היעד: וורשה, פלוצק וליפנו. בתים בני שתי קומות תוחמים את הכיכר משלושת צדדיו כשבקומת הקרקע, רצף של חנויות.הצלע הרביעית של הכיכר, מהווה את החזות הייצוגית של השלטון – בית מידות ובו שוכנים: משרדי העירייה והנפה – Magistrat -, משרדי המשטרה ומכבי האש.הכיכר וסביבתה, שמשו את כלל יחסי המסחר בין שתי האוכלוסיות – הכפרית והעירונית – ונוסף לה, שוק פתוח בימים קבועים בשבוע וימי שוק עונתיים, לתוצרת האיכרים ולסוחרים הנודדים בחילופי עונות השנה. בימי השוק השבועיים, באו הכפריים למכור את תוצרתם לאנשי העיר ובכסף הפדיון, רכשו בחנויות את הדרוש להם -לבית ולעבודה. בסיום היום, אף מלאו את בתי המרזח שבסביבה. הכיכר מלאה באנשים ובקולות בתוך ומחוץ לחנויות.לאחר שהאוכלוסייה גדלה והעיר התרחבה, הועבר השוק לתוצרת חקלאית למתחם חדש הקרוי שוק חדש או כיכר חדשה. נוספו חנויות ברחוב המחבר את שני השווקים ובימי שוק, הדוחק והרעש התחילו בשוק החדש והמשיכו אל הכיכר הישנה.בימים מעוטי רעשים, שאין בהם שוק, אפשר היה לראות את בעלי החנויות על תלבושתם וזקניהם, עומדים בפתחי חנויותיהם וידיהם המתנופפות ותנוחת גופם, מעידים על ויכוחים ערים בענייני הוויות העולם.כאמור, כיכר זו מהווה מרכז מסחרי ואדמיניסטרטיבי של עיר נפה. בשתיים מפינות הכיכר: זו הפותחת את הדרך לפלוצק וזו הפונה לכיוון וורשה, ממוקמים שני השטיבלעך: האחד לחסידי גור והשני לחסידי אלכסנדר. גם הם, מהווים מוקדי תנועה בשעות קבועות בימי חול ובשבתות. ראוי לציון המרתף באחד הבניינים הפונים לכיכר ובו, תנור אשר שימש לאפיית מצות לפסח ולהטמנת חמין בכל שבתות השנה. אי אפשר שלא להזכיר, את תהלוכת הילדים העליזה בימי שישי לפני שבת בכיוון המרתף ובשבת בצוהריים, מן המרתף. כל זוג ילדים מחזיק בשתי קצוות מגבת שהועברה דרך שתי אוזניות של סיר לוהט ומפיץ ריח מאכלי שבת.

נקודת תצפית מס.2 – רחוב וורשה (רחוב היהודים) עד לפאתי הפרוור הכפרי וולוקי Włóki:
רחוב וורשה עד לפאתי וולוקה, מיושב כולו ביהודים ובו רוב המוסדות היהודים. ראשיתו צרה עד לגשר על נהר
ה – Sierpienica, ולאורכו משני צדדיו, חנויות. מעבר לו, שורות הבתים מתרחקים זה מזה והצד השמאלי מתגבה. ליד הנהר ובסמוך למגורי השוחט (שהוא גם המוהל), מצויה משחטת העופות ובשעות הפעילות, האוויר מלא קרקור ונוצות פורחות.בהמשך הרחוב מצד ימין, עומד בית המדרש הישן ומולו במעלה הגבעה, בית המדרש החדש. לבית המדרש הישן, היו מגוון שימושים מעבר ליעדו המרכזי כבית תפילה: הוא שימש בכל שעות היום כמקום לימוד לכל הגילים כבודדים ובחברותא, מועדון זקנים ומקום לינה לאורחים בעזרת נשים. בהתאם לכך היה הריהוט: שולחנות וספסלים פרט, לכיסאות המכובדים שליד ארון הקודש. לעומתו, בית המדרש החדש היה מודרני יותר, מרוהט בכיסאות ממוספרים, פתוח למנויי קבע ורק לתפילה ולאירועים מיוחדים. בהמשך מעלה הרחוב, היה בית הכנסת המהודר, גם הוא בנוי עץ. בדרך כלל, היה פתוח לתפילות שבת וחגים ובמיוחד לאירועים חגיגיים: בהשתתפות נציג המדינה ואף להרצאות של מנהיגים יהודיים מן הרמה הארצית.בצדו השני של הרחוב, היה בית גדול שאכלס את: דירת השרד של הרב ובית דינו, משרדי הקהילה ובי'ס "יסודי התורה". היה זה בי'ס מוכר מטעם הממשלה בשל שילוב של לימודי חול.במרחק קצר מבית הספר, השתרע בית העלמין היהודי בן מאות השנים. תחת השלטון הנאצי, נחרש בית הקברות, אבני המצבות נותצו ושימשו לריצוף הרחובות.לאחר השחרור, ובמסגרת כוללת להציב יד לקהילות שנחרבו, הוקמה מצבה לזכרם של המתים שנטמנו במקום ועצמותיהם פוזרו. בהמשך הזמן, לוקטו שברי המצבות שנמצאו בשימוש משני והותקעו בשורות בחזית המצבה הכללית ע'מ לשוות למקום מעמד של אתר שמור.

נקודת תצפית מס. 3 – נתיב הכנסיות:
יוצאים מן הכיכר הישנה, אל הרחוב המתחבר אל הדרך המובילה לערים ליפנו וריפין וממנו ממשיכים בנתיב הכנסיות העתיקות מן המאה ה – 16-17. נתיב זה, מוליך אותנו כבעין חצי עיגול אל כנסיית "הקדושים" המחוזית, ממנה אל כנסיית "עלייתה השמיימה של אם אלוהים" והמנזר ומשם, אל כנסיית "הרוח הקדושה".

נקודת תצפית מס. 4 - בית העירייה Magistrat:
חוזרים אל הכיכר הישנה ליד בית העירייה. אל מקום זה, ב 8 לנובמבר 1939, נאספו במכות עי' הגסטאפו ועוזריהם מבין הפולנים, כל יהודי שרפץ והסביבה כ – 4000 נפש. הם הורצו במרחק של כ – 4 ק'מ – זקנים, נשים וטף בעזרת מכות וצליפות שוט אל תחנת הרכבת והוכנסו בצפיפות, לתוך קרונות להובלת בהמות.באותו מקום, בו החלה ההתיישבות היהודית בשרפץ Sierpc לפני כ – 600 שנה, בו היא גם הסתיימה – באכזריות שאין רבה ממנה.

מגורי המשפחות היהודית לפי רחובות

י.מ. סדרוני (סנדרוביץ') בן שרפץ תאר את מגורי יהודי שרפץ Sierpc לפי רחובות בכתבתו "עיירתי שרפץ (שפס)" בספר יזכור ל קהילת שרפץ אשר יצא לאור בשנת 1959 (ע' 229 באינטרנט).

שמות הרחובות הוחלפו פעמים מספר ושמותיהם היום שונים מאז נעלמו היהודים מחייה של שרפץ Sierpc בראשית מלחמת העולם השנייה.
מגורי היהודים התרכזו בעיקר במרכז הישן של העיירה וברחובות המקיפים אותו.
בית = בית עץ.
רוב בתי העץ היו ואינם ובמקומם נבנו בתים אחרים.
בית חומה = בית לבנים או חומר קשיח שאיננו עץ. חלק מבתי החומה שרדו.

אנסה ללכת בעקבות המידע היקר מפז שנתן סדרוני, בצירוף המידע שנתן לי אבי – אפרים שילה ז'ל בסיור משותף בשרפץ בשנת 1995 ובהמשך לקראת סיורים נוספים שם, תוך התאמה לשנות האלפיים.
סדרוני לא מציין את מגוריהם של כל היהודים בשרפץ ויש שמות חסרים וכמו כן לא ברור מכתבתו באיזה צד של הרחוב שוכנים הבתים, האם בצדם הימני או השמאלי של הרחובות. כמו כן הבתים אינם ממוספרים ויש להניח שגם לא היו ממוספרים אז.
כל זה הוא מקור לטעויות אפשריות ואודה למי שימצא טעות מבוססת,י יאיר את עיניי ואנסה לעדכן את המידע.

מרכז העיירה

JGuide SI KW MU 2S

מתחילים את הסיור בכיכר העיר הישנה שהיה מרכז העיירה ובו השוק הישן Stary renek. עם השנים שונה שם הכיכר לכיכר פילדסוסקי Rynek Piłsudskiego והיום הכיכר נקראת כיכר הקרדינל סטפן וישינסקי Kardynała Wyszyńskiego .

בית העירייה 1930. משמאל בית שמיגה

בית העירייה 2006

ממולנו בית העירייה, בניין בן שתי קומות אשר בקומתו התחתונה הייתה תחנת המשטרה ובקומתו השנייה משרדי העירייה.
בחצר בית העירייה הייתה תחנת מכבי אש ומחסן גדול לאחסון הרכבים והציוד שלהם ששימש גם כאולם אירועים ותיאטרון.
במרכז הכיכר משאבת מים. ילדי שרפץ חדו חידה על המשאבה:
"מה זה עומד באמצע השוק וכשמושיטים יד זה מתחיל לבכות?"
התשובה: "המשאבה".

ככר השוק בעבר


כיכר השוק הישן עם משאבת המים - 2006

הבתים סביב הכיכר בני שתי קומות כאשר בקומה הראשונה היו חנויות ובקומה השנייה, מגורים. רוב החנויות בכיכר היו של יהודים ומיעוטם של פולנים. בכל ימות השנה התנהל שוק בכיכר בימי שלישי ושישי. השוק הגדול היה ביום ג' והשוק הקטן ביום ו'. שש פעמים בשנה התקיימו פה ירידים שנתיים בימי רביעי לפי מועדי חגים נוצריים.
הבית השני מימין לעירייה – בית הפולני מודרסקי ובו המגדנייה של טולאץ' ובקומה השנייה - יעקב גלזר. בבית מודרסקי הייתה הספרייה הציבורית (1905). יותר מאוחר עברה הספריה לבית הפולני שמיגלסקי ברח. פלוצק.
בית בן קומה אחת - גלנטריה ובית מיכל קופלביץ' וחנות הגלידה של יעקב יששכר גרינבוים.
בית קומתיים שייך לשותפים אברהם נתן רנקל ומיכל סמולנסקי.
במרתף בית פנחס מלאווה הייתה מאפיית "חנה די בעקערן".
הבית משמאל לבית העירייה בית שמעון דוד שמיגה. בחצר ביתו היה מעון 'פועלי ציון ימין', סניף הנוער שלהם 'פרייהיט' (חרות) וסניף תנועת 'החלוץ'.

רינק/רח. ז'אביה (בשנות השלושים פירוושגו מאיה - 1 במאי) היום Kięcia Wacława /Rynek:
ממשיכים בכיכר שמאלה לעבר פינת Kięcia Wacława /Rynek .

בית משה גולדשטיין ושני בתי חומה (אבן) של יעקב שלקמן.
בבית בפינת השוק/רח. ז'ביה, שכן בקומה הראשונה המונופול למכירת יי'ש ובקומה השנייה בית המשפט. בתקופת פולין העצמאית נמכר בית המונופול לבנק הפולני בנק ספולדז'אלצ'י (קואופרטיב) ובניין בית המשפט שעבר לרח. פיאסטובסקה Piatowska נמכר למאיר ליבזון.
בית קומתיים מאחורי שני בתים אלה של שמחה בונם בורשטיין: במרתף - מאפיה לחלות וצ'ולנט של אברהם משה. בקומה ראשונה- אברהם שלמה גלזר בעל בית דפוס ובקומה השנייה - דירת אליעזר סנדרוביץ' ודירת החייט ז'ביצקי. בית חומה קומתיים- איצ'ה קליין משכיר ומתווך בהלוואות בריבית., מחסן התרופות של וולקוביסקי, במרתף חנות המכולת של יאיר אוברפלד. בית חומה בן קומה אחת - חנות הגלנטריה של פעסה לובשקה בית בן קומה אחת -אברהם מלאווה ובחצר הייתה דירת "קיבוץ הכשרה".
ימינה מעבר לרחוב: בית קומתיים גדול - היה שייך לאליהו גלזר ואחר לחתנו הניך לוין. במרתף הבית הייתה "צ'אינה" של אליהו פאטברוט - בית ממכר לתה וממכר סיגריות תוצרת עצמית "פאפיעראשניק".
בית חומה בן שלוש קומות - בית יקיר ופאסה פלאטו, דירת יעקב משה טיטלבוים וחנותו של ישככר ברגסון. בחצר הבית היה בית המלאכה לחייטות ובמרתף ביתו של חייט הפרוות דוד קלוך. הבית נמכר לאיצ'ה שווייצר ובו היה 'בנק מניות'.
בית בן שלוש קומות של יוסף חיים גוטנטאג. בבית הייתה חנות המכולת של לויטה "דיי לויטה'טה" ובחצר מעון תנועת 'צעירי אגודת ישראל'.
בית בן שתי קומות - בית משה ז'אלאנובסקי ובו חנות טכסטיל של ז'אלאנובסקי וגלנטריה של חאסקל באשקס.

רינק/פינת הרחוב היהודי – היום Rynek/11 Listopada:
ממשיכים בכיכר שמאלה לעבר רחוב פלוצק Płock ומשם שמאלה לפינת Rynek/11 Listopada .

מבט מהכיכר לרחוב היהודים 2006 מבט מהכיכר לצדו השמאלי של רחוב היהודים

בית גדול בן שתי קומות ש הפולני רדומסקי. בצד הבניין הפונה אל הרינק בית מרקחת היחיד בעיר ומחסן תרופות "זאקלד אפטצ'ני". דיירי הבית: זאנבל פאפירארצ'יק ואחותו, שניהם רפי שכל.
מצד הרחוב היהודי היו בבית 3 חנויות: חנות ברזל של יהושע גולדמן שנוהלה בידי רויזה אשתו, גלנטריה של אליהו מאיר שליפר וחנות מנופקטורה של טובה'יה קלינהוז.
בית עץ בן קומה אחת ועליו דירת גג נשען על בית רדומסקי - ביתו של פנחס מלאווה ובו דירתו של יהושע ויסרוזה, חסיד אלכסנדר וסוחר ביצים, חמאה ועופות.
בהמשך במרכז השוק וממול למגרש חניה לעגלות, בית המלון של הפולנייה גב' ליפצ'יק.
בהמשכו בית בן שתי קומות של שמואל גרובארד ונקרא על שם אשתו: שמואל אסתר לאנט בעלת הבית ובית המרזח שבתוכו. לימים עבר הבית לחתנו אברהם גרודה. בבית הזה התכנס ועד הקהילה ובבית הזה היו ארבעה חנויות: סנדלריה של שמואל משה זאביצקי, גלנטריה של איצ'ה מאיר סנדרוביץ', המכולת של רחביה ציפריס וחנות הקמח של טוביה לאנט.
ליד המלון היו שני בתים חד קומתיים האחד של שמואל פראנק. את האחד מכר לחייט קלמן בלום שפתח בו חנות לבגדי גברים. בבית זה הייתה גם חנות הטכסטיל של האחים נתן ווולף טאץ. בחצר הבית גר אברהם סנדרוביץ' המכונה אברהם'ה זלוצ'אבר ע'ש משפחת פייגה זלוצ'אבר אשתו, סוחרת ואשת חיל.